״Realizing that you are not your thoughts is when you begin to awaken spiritually”
קראתי בחיי לא מעט ספרי ניו אייג׳ העוסקים ברוחניות והתפתחות אישית, אך אחד המשמעותיים ביותר ששינו לי את תפיסת המציאות מהבסיס הוא – ״כוחו של הרגע הזה״ ("the power of the now") של אקהרט טולה.
אחד הרעיונות המרכזיים הבאים לידי ביטוי בספר הוא התפיסה שאנחנו לא ה״מיינד״ שלנו – אנחנו לא המחשבות שלנו (רעיון שעומד בסתירה לאמרה המפורסמת של הפילוסוף דקארט: ״ אני חושב, משמע אני קיים״). רעיון מורכב זה מועבר דרך חוויה שאקהרט טולה עבר באחת מתקופותיו הקשות ביותר בחיים, תקופה בה אף חשב לעצמו שוב ושוב – ״אני לא יכול לחיות בתוך עצמי יותר״. באחת הפעמים בה חלפה מחשבה זו, הוא תהה לעצמו – האם אני אחד או שניים? שהרי אם אני לא יכול ורוצה לחיות עם עצמי יותר, בטח קיימים שניים ממני, שני ״אני״ – ״אני״ וה״עצמי״ שאני לא יכול לחיות איתו יותר. אולי, הוא חשב, רק אחד מהם אמיתי.
חשבתי לא מעט על התהייה הזו של אקהרט – מי הוא ה״אני״ שלא רוצה לחיות יותר? ומי הוא ה״עצמי״ שנדמה שלא מזהיר לחיות בתוכו?
אני מציע, שה״עצמי״ הוא האני האמיתי שלנו, המהות הפנימית שבתוכנו, וה״אני״ הוא רק מחשבה חולפת, שיכולה להשתנות בכל רגע. עכשיו, ה״אני״ עצוב ומתוסכל ואינו יכול לחיות יותר בתוך העצמי, אך אולי מחר – ה״אני״ יהיה שמח, מאושר ומסופק וימצא שה״עצמי״ הוא המקום הכי טוב לחיות בתוכו.
לכולנו קורה בחיים שאנו מזדהים עם אותו ״אני״ חולף, מזדהים עם המחשבות שלנו ביום יום. חולפת לי מחשבה עצובה בראש, כנראה אני אדם עצוב. מחשבה מעוררת חרדה – אני אדם חרדתי. מחשבה דכאונית – אני אדם דכאוני. מזדהים. אלופים בלהזדהות. אנחנו מתמזגים באופן לא מודע עם הרגשות הללו, כאילו הם אנחנו. הרעיון של "you are not your mind" מזמין אותנו לקחת צעד לאחור ולהבין שמחשבות ורגשות הם אירועים חולפים בתודעה, ולא מה שמגדיר את מהותנו. המוח הוא כלי העומד לרשותנו, אך הוא לא מי שאנחנו.
הרעיון של "you are not your mind" מזמין אותנו לקחת צעד לאחור ולהבין שמחשבות ורגשות הם אירועים חולפים בתודעה, ולא מה שמגדיר את מהותנו. המוח הוא כלי העומד לרשותנו, אך הוא לא מי שאנחנו.
ננסה לדמות את המוח שלנו לנהר של מחשבות זורמות. אנחנו לא הנהר – אנחנו הצופים שעומדים על הגדה ומביטים בזרם המים החולף. מחשבות ורגשות מופיעים, אך הם חולפים ומשתנים. כאשר אנו מתבוננים בהם ללא שיפוט, אנו מבינים שאנחנו קיימים מעבר להם. מי שמתרגל מדיטציה, יודע כי מטרת התרגול היא לא להפסיק לחשוב לגמרי, אלא לפתח מודעות לכך שמחשבות באות והולכות ולנסות להאריך את הפער בין המחשבות עצמן. עם התרגול, אנו למדים שמחשבות, כמו עננים בשמיים, אינן מגדירות ומשנות את מהותנו – בדיוק כפי שהשמיים נשארים קבועים גם כשעננים חולפים דרכם.
חשוב לי להדגיש, שאי הזדהות עם מחשבות ורגשות אינה אומרת שעלינו להתעלם מהם. להפך, הם מספקים מידע יקר ערך. אך הניתוק מאפשר לנו להגיב מתוך בחירה מודעת ולא מתוך תגובה אוטומטית. במקום להיסחף עם כעס, עצב או חרדה, יש לנו את ההזדמנות להתבונן בהם, לקבל אותם ולשחרר אותם. כמו שהם באו, כך הם ילכו.
ננסה לדמות את המוח שלנו לנהר של מחשבות זורמות. אנחנו לא הנהר - אנחנו הצופים שעומדים על הגדה ומביטים בזרם המים החולף.
לסיכום, בעוד שהמוח הוא כלי חיוני, הוא אינו מהות קיומנו. פיתוח היכולת להתבונן במחשבות המתרוצצות במוחנו באמפתיה ובאי הזדהות דורש תרגול וסבלנות, אך התגמול משתלם: גמישות רגשית, בהירות מחשבתית, וקשר עמוק יותר לעצמנו ולעולם שסביבנו.
