כשתינוק נולד, פעולתו הראשונה הטבעית והבסיסית ביותר – היא הנשימה. פעולת הנשימה היא גם הפעולה האחרונה בסוף חייו של כל אדם, והיא אנרגיית החיים החשובה ביותר המשפיעה על כל מערכות הגוף והנפש. מדהים לחשוב שבמצבי קיצון, אדם יכול לשרוד ימים ארוכים ללא אוכל ושתיה, אך לא יותר מדקות בודדות ללא נשימה.

בשגרת היום יום, מובן כי הנשימה שלנו מושפעת ומשתנה בהתאם למצב רוחנו ותחושותינו. כך שכשאנו לחוצים וחרדים – נשימתנו הופכת קצרה, שטחית ומהירה. כשאנו מאוהבים – היא דווקא מתרחבת ומעמיקה וכשאנו שלווים היא מאטה ורגילה. מה אם נחשוב שההשפעה עובדת גם לכיוון ההפוך – מצב רוחנו משתנה בהתאם לסגנון הנשימה בה נבחר. כך שככל שנרצה להרחיב את הלב נשאף שאיפות רחבות ועמוקות וככל שנרצה להרגע ננשום באופן מסודר ומודע. ובמילים אחרות – במקום לנשום כפי שאנו מרגישים, ננשום כפי שאנו רוצים להרגיש!

כשנולדנו, נשמנו נשימות עמוקות ואיטיות אל הבטן, אך עם הזמן, בעקבות חוויות שליליות שעברנו במהלך החיים – שברון לב, פיטורין ממקום העבודה, אובדן של אדם קרוב, הערה פוגעת של המורה מהיסודי ועוד ועוד – נשימתנו הפכה שטחית וקצרה יותר, כיווץ ועוד כיווץ, כל פעם קצת. נרצה או שלא, הגוף שלנו זוכר הכל. גופנו אוגר ושומר בתוך התאים והרקמות את כל המידע והחוויות, ועם הזמן צובר עומס המבקש להשתחרר.

אין נשימה הדומה לקודמתה, כל נשימה היא שונה ואחרת ומשקפת את המתחולל בתוכנו בהווה. כיוון שאין לה עבר או עתיד, היא מזמינה אותנו לרגע הזה ממש ומחברת אותנו לכאן ועכשיו.

שיטת הריברסינג מנסה להחזיר אותנו לאופן הנשימה הראשוני והטבעי שלנו, שכאמור, אבד עם הזמן.