נסו לדמיין תינוק החש תסכול רב עקב צורך חיוני שאינו מסופק. התסכול כה רב, כך שהתינוק אינו יכול לשאתו עוד – ופוצח בבכי גדול. בתגובה, האם חשה מצוקה הולכת וגוברת עקב הבכי ומנסה להרגיע עצמה בדרכים שונות, כדוגמת תזכורת העובדה שלבסוף הבכי יפסק. היא מרימה את התינוק והולכת איתו ברחבי הבית תוך כדי נענוע וזמזום מונוטוני. כך, האם מרגיעה את עצמה ואת התינוק שלה. התסכול מעובד והתינוק יכול להפנים אותו חזרה כרגש הניתן להכלה, במילים אחרות, הוא לומד להרגיע את עצמו – ומתרחשת צמיחה פסיכולוגית. מנגד, ככל שלאם אין יכולת להכיל את ההשלכות והרגשות הקשים של התינוק, היא תחזיר לתינוק גרסה חרדה וקשה יותר של החוויה – הקשה ממילא. במצב זה המקבל ידחה את החלקים השליליים שבתוכו וינסה להיפטר מהם בחזרה, וכך התינוק מבין, גם אם באופן לא מודע, שהמצב אכן גרוע ויש סיבה להיות מתוסכל. האם, מצידה נלחצת עוד יותר ומשדרת את לחצה לתינוק. ניתן להניח, כי נוצר מעגל קסמים של לחץ וחרדה בין האם לתינוק.
מהי הזדהות השלכתית
את המושג הזדהות השלכתית (projective identification) טבעה מלאני קליין. קליין הייתה תלמידה של זיגמונד פרויד, עסקה בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית ופיתחה את תאוריית יחסי האובייקט. בנוסף, הייתה מחלוצות טיפול במשחק, היעיל מאוד בקרב ילדים והשפיעה רבות על התפתחות הפסיכואנליזה. המושג מורכב משני מושגים שונים – הזדהות והשלכה.
הזדהות היא סוג של אמפתיה, היכולת של אדם לחוות את רגשות חברו כאילו היו שלו. במילים אחרות, ל״היכנס לנעליו״.
השלכה, היא סוג של מנגנון הגנה. על פי פרויד, כאשר אנו חווים רגש שאיננו מסוגלים להכיל, אנו "זורקים" אותו על מישהו אחר.
הזדהות השלכתית היא שילוב של שני אלו. זהו מצב בו אדם מווסת רגש קשה שאינו ניתן להכלה ועיבוד עצמי באמצעות אדם אחר – כמו מפקיד ממש את הרגש אצלו. האדם האחר מזדהה עם הרגש, מעבדו ומחזיר אותו כתוכן מעובד להפנמה מחדש אצל מפקיד הרגש.
הזדהות השלכתית בחיינו
מערכות היחסים בחיינו מלוות בלא מעט השלכות, הפנמות והזדהויות. ממש כמו החינוך וההתפתחות הפסיכולוגית שהאם מעבירה את התינוק שלה, אנו יכולים לחוות התפתחות זו על ידי הסובבים אותנו ואף לפתח אותם בעצמנו. ללמוד וללמד.
נסו לדמיין אב החרד לנוכח רצון ילדו לעזוב את התואר במשפטים אותו כבר התחיל בהמלצתו. האב בטוח כי פרישה בעיצומו של תואר היא טעות פטאלית ומעביר מסר זה לילדו באופן ביקורתי וקשה. לילד שתי אופציות – האחת, להשליך על האב התגוננות וכעס, מה שיגביר את תסכולו של אביו ויוביל להתנגשות. השנייה, היא דווקא לקחת רגע ולהפנים את דבריו של אביו, לאזור אמפתיה ולנסות להבין את חששו של האב – השופט את הסיטואציה מתוך העיניים והפחדים שלו. ולהשליך על האב הבנה מצד אחד, ומצד שני הסברת ההחלטה מתוך מקום שלם, רציונלי ולא מרצה. האב מפנים את תגובת הילד ויכול שכתוצאה ממנה – יירגע. כך, באופן לא טריוויאלי, הילד מעביר את אביו חינוך וצמיחה פסיכולוגית.
כך, בעזרת הזדהות והיכולת להיכנס בנעליו של האחר, נזכה לראות את הטוב והחיובי שבו. וככל שנשכיל להיות מודעים להשלכות ולהפנמות בחיינו, מערכות היחסים שלנו יהיו מיטיבות, מכילות ומעצימות.
